22 לוחות, אף אחד לא חוזר

מאיפה הלבנה

הגדר ממשיכה את הבניין

הבניין עצמו מחופה בלבנים. כשהגיע התור של הגדר החיצונית, משרד עמרי נחום אדריכלים לא חיפש מוטיב חדש אלא לקח את אותה לבנה, באותה מידה בדיוק, והוציא אותה החוצה.

ככה הגדר לא נקראת כמו אובייקט נפרד שהונח בחצר. היא נקראת כמו אותו קיר שממשיך החוצה ונעשה קליל יותר, עד שאפשר לראות דרכו.

הבעיה האמיתית

לתכנן לוח אחד ולשכפל אותו נראה רע

הדרך הקלה היא לתכנן דפוס אחד יפה ולהעתיק אותו 22 פעם. הבעיה שזה תמיד נראה רע. העין קולטת את החזרה תוך שנייה, וברגע שהיא קלטה אותה כל הגדר נראית כמו מוצר מדף שהודבק לחצר.

אז לא תכננתי לוח. כתבתי קוד שמפזר את הלבנים על פני כל 22 הלוחות ביחד, לפי אותם כללים, אבל עם תוצאה אחרת בכל אחד. מרחוק כל הגדר נקראת כדבר אחד עם היגיון אחד. מקרוב, אין שני לוחות שאתה יכול להצביע ולהגיד שהם אותו דבר.

קובץ החיתוך

אותו מספר בדיוק, סידור אחר לגמרי

זה הקובץ שיצא לחיתוך, כל 22 הלוחות זה לצד זה. ספרתי אותו: בכל לוח יש בדיוק 36 פתחים, בלי יוצא מן הכלל, ובסך הכל 792. הכמות זהה לחלוטין, והסידור שונה בכל אחד.

מה שכן משתנה בין הלוחות הוא התערובת. יש לבנים שלמות ויש חצאים, והחצאים הם מה שמאפשר לקשר להתחלף בשורה, בדיוק כמו אצל בנאי. בסך הכל יצאו 658 שלמות ו-134 חצאים, ובכל לוח יש בין שלושה לתשעה חצאים. זה ההבדל שגורם לכל לוח להיראות אחרת בלי שאף אחד ישים לב למה.

הגדל

הגדל

הגדל

כדאי להסתכל על שני לוחות שכנים ולנסות למצוא שורה זהה. אין.

בדרך לשם

סקיצות לפני שהתכנסנו

לפני קובץ החיתוך היו כמה סבבי סקיצות, כל אחד עם קצב אחר של דעיכה וגובה אחר של החלק המלא למעלה. זו אחת מהן, מצוירת ישירות מהקובץ שלה.

הגדל

ודפי העבודה שלי מאותם ימים, עם המידות ומספרי הלוחות. שום דבר יפה, אבל זה מה שבאמת היה על השולחן.

מה שלא תכננו

ואז השמש עברה

את זה אף אחד לא שרטט. באמצע היום השמש נכנסת דרך הפתחים ומציירת את כל הדפוס שוב, על אריחי האבן של החצר. אותן לבנים, רק בשכיבה, וזזות לאורך היום.

מי עשה מה

איך הפרויקט הזה התגלגל

התכנון האדריכלי הוא של עמרי נחום אדריכלים, וגם ההחלטה לקחת את לבנת החיפוי של הבניין אל הגדר. אני כתבתי את הקוד שמפזר אותה על 22 הלוחות והוצאתי את קובץ החיתוך.