פרויקט · פינת ישיבה במשרד
קיר החירור
גב מחורר בקוריאן לבן, עם אלפי חורים שדועכים כלפי מטה. הדפוס הזה נבחר בפגישת זום אחת, אחרי שני סבבים שלא הובילו לשום מקום.
פרויקט · פינת ישיבה במשרד
גב מחורר בקוריאן לבן, עם אלפי חורים שדועכים כלפי מטה. הדפוס הזה נבחר בפגישת זום אחת, אחרי שני סבבים שלא הובילו לשום מקום.
מה ביקשו
משרד עמרי נחום אדריכלים תכנן פינת ישיבה בקומת משרדים: נפח קוריאן לבן ארוך עם פינות מעוגלות, ספסל נמוך לאורך הבסיס, וגב שנשען עליו. הגב הזה היה אמור להיות מחורר, בחורים צפופים למעלה שמתפזרים ונעלמים כלפי מטה.
הבעיה עם בקשה כזאת היא שאי אפשר לצייר אותה. אלפי חורים, לכל אחד מיקום משלו, וכל שינוי קטן בהחלטה מזיז את כולם. בלי כלי שמייצר את הדפוס מחדש בכל פעם, זה פשוט לא ניתן לביצוע בזמן סביר.
סבב ראשון
הכיוון הראשון היה השמרני: רשת קבועה של חורים, ומה שמשתנה הוא רק הקוטר שלהם. איפה שהקיר צריך להיראות פתוח החורים גדולים, ואיפה שהוא צריך להיראות מלא הם קטנים.
כל תמונה כאן היא גרסה אחת של הקיר כולו. האלמנט היה גדול מכדי להיחתך מלוח אחד, אז הוא מחולק לשמונה לוחות קוריאן, וככה בדיוק הנגר קיבל אותו. זה לא היה רק עניין של ייצור: ברגע שיש תפרים, הדפוס חייב לעבור דרכם ברצף, אחרת רואים את החיבור.
הכיוון הזה נפל, אבל לא בגלל איך שהוא נראה. הוא נפל על הביצוע.
סבב שני
במודל קל להגיד שכל חור יהיה בקוטר אחר. במפעל זה סיפור אחר לגמרי, כי כל קוטר הוא כלי אחר במכונה, וקידוח של אלפי חורים בגדלים מתחלפים מייקר ומאריך את העבודה. זה בדיוק סוג הדבר שנראה תמים בתכנון ומתפוצץ בייצור.
אז ירדנו לקוטר אחד לכל החורים. וברגע שהגודל קבוע, הדעיכה חייבת לבוא ממקום אחר לגמרי: מהמרווחים. איפה שצריך מלא, החורים צפופים. איפה שצריך שייעלם, הם מתרחקים זה מזה עד שנגמרים.
אבל כאן נתקענו. כל גרסה נשלחה, חזרה עליה הערה, אני חזרתי לחשב ולייצא ולשלוח גרסה חדשה, וכך שוב. אחרי שני סבבים כאלה עדיין לא היה דפוס מאושר, והבנתי שאנחנו בוחרים בדרך הלא נכונה.
מה שפתר את זה
במקום עוד סבב, קבענו פגישת זום. שיתפתי מסך עם המודל פתוח, ועמרי ישב מהצד וראה. אני הזזתי את הפרמטרים בשידור חי, כמה צפוף למעלה, איפה מתחילה הדעיכה, כמה חזק היא נופלת, כמה רחוק החורים מתפזרים לפני שהם נגמרים, והקיר על המסך השתנה תוך כדי שדיברנו.
הוא אמר יותר, אמר פחות, אמר עצור. וזהו. מה שלא נסגר בשני סבבים של קבצים הלוך וחזור נסגר בישיבה אחת מול המסך, כי הוא הפסיק לתאר לי מה הוא רוצה והתחיל פשוט להצביע עליו.
בשביל זה בכלל שווה שהמודל יהיה פרמטרי. אם הוא בנוי נכון, אפשר לשבת ביחד ולהזיז אותו מול העיניים במקום לשלוח ולחכות.
מה שנבחר
הדפוס הסופי מתחיל צפוף בקצה העליון של הקיר ונעלם לקראת התחתית, בלי קו ברור שבו הוא נגמר. כל החורים באותו קוטר, ומה שמייצר את המרקם זה רק המיקום שלהם. זו גם הסיבה שהוא לא נראה כמו הדפסה ולא כמו רשת.
בדרך בדקנו גם החלפה של צורת החור עצמו. כשהמודל בנוי נכון, זה לא תכנון מחדש אלא החלפה של רכיב אחד, והכל מסתדר סביבו.
מה יצא לביצוע
אחרי האישור, אותו מודל שהזזנו בזום ייצר את תוכנית הקדיחה. כל חור במקומו, כולם באותו קוטר, בקובץ שהנגר מזין למכונה בלי לצייר שום דבר מחדש. כלי אחד, בלי החלפות.
הגדל
זה מה שקיבל הנגר. אותו קובץ שהיה על המסך בזום, בלי שלב תרגום באמצע שאפשר לטעות בו.
בשטח
הצילומים האלה מהיום שבו הקיר הועמד, כשהסולמות עוד עמדו בחדר. מה שאי אפשר לראות בקבצים זה מה שקורה כשיש אור מאחורי החורים, והצל שכל חור מטיל על עצמו בעובי הלוח.
מי עשה מה
התכנון האדריכלי והפרט הם של עמרי נחום אדריכלים. אני נכנסתי לחלק אחד: לקחת את הכוונה, לבנות ממנה מודל שאפשר לשנות בזמן אמת, ולהוציא ממנו את תוכנית הקדיחה לייצור.
אז לא נתאר. נשב חצי שעה מול המסך, אני אזיז ואתה תגיד עצור.
דבר איתי בוואטסאפ